רש"י על זבחים ק״א א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים ק״א ע״א:ח׳ רש"י על זבחים ק״א ע״א:י׳ »

1 הכתב והקבלה פתח ↗

הן היום. וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כה"ג ומקריב אונן רש"י מזבחים ק"א פירש הרא"ם מלת הן פה אינו כמו הן לא הובא את דמה, אלא כמו הם, ובא הנו"ן במקום מ"ם כמו הלהן תשברנה, וכאילו אמר בתמיהה, הם היום הקריבו את חטאתם; ואין צורך בהחלפה זו, כי מלת הן מצאנוהו על התמיהה כמו הן נזבח את תועבת מצרים וארא ח' כ"ב שכתב הראב"ע שהוא כה"א התימה, וטעמו הנזבח את תועבת מצרים ולא יסקלונו וכמוהו ירמיהו ב׳:י׳ הן היתה כזאת ר"ל ההיתה כזאת. ויתכן לפרש דעת רבותינו ע"ד הפשט, כי לשון הקרבה ישמש בין על העבודה העיקרית שהיא זריקת הדם אשר בו עיקר הכפרה, בין על קבלת הדם מצואר הבהמה במזרק שממנו יזרוק על המזבח, בין על הפרשת הבעלים את הבהמה מעדרו להקדישה לקרבן, אשר בו מום לא תקריבו היינו לא תקדישו כבתמורה ו'. על כל אלה ישמשו המקראות לשון הקרבה, כמו והקריבו בני אהרן ויקרא א' ה' שהוא על הזריקה, אדם כי יקריב שם א' ב' על הפרשת הבעלים לקרבן, כי כל עבודה הצריכה להיות בקרבן נופל עליה לשון הקרבה, והפרשת הבעלים את הבהמה מן העדר תכלית כוונתו להיותה קריבה על גבי המזבח, והכהן בעבודתו אף אי נימא שאינו שלוחו של ישראל לגמרי עתוס' יומא י"ט ד"ה מי איכא מכל מקום מה שעושה צריך לעשותו לשם בעל הקרבן, דשלא לשם בעליו פסול, לכן גם הבעלים נקראים מקריבי קרבן, לפי"ז מלת הקריבו כאן כולל כולם, בין הזריקה שעשה אהרן בעצמו בין הקבלה הנעשה ע"י בניו, בין הפרשתו לקדושת קרבן שעשאוהו הבעלים, והוא פעל סתמי מאן האט דארגעבראכט כי אהרן מצד ענותנותו הגדולה לא רצה לקחת הכבוד לעצמו להוציא בשפתיו שהוא לבדו להיותו כה"ג הקריב היום קרבנות אלה, לכן אמר לשון הקריבו בלשון רבים, כאילו זריקתו אף שהיא העיקרית לכפרה שוה היא עם קבלת הדם שהיה על ידי בניו, וגם שוה בהפרשתו לקרבן שעשאוהו הבעלים, ולא רצה אהרן רק להודיע, להיות שהעולה והחטאת של העם כבר קרבו כמשפטם, שזריקתן והקטרתן שהם העבודות המעכבות את הכפרה כלם נעשו כהלכתן, ולאחר גמר עבודות אלו קראתני הצרה הזאת במיתת בני להיותי אונן עליהם, היתכן לפי"ז שאוכל החטאת ביום אנינות, שהאכילה אינה מעכבת את הכפרה, לכן שרפוהו, לפי"ז מלת הן ישמש על ההמשך לחבר שני משפטים שהאחד תולדת השני, זה סבה לזה, כמ"ש בלך לך ט"ז ב' הנה נא עצרני וטעמו אחרי שכבר הקריבו ותקראנה איך אוכל חטאת:

2 זבחים פתח ↗

וְדִלְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ?! אֲנִי הִקְרַבְתִּי! וְאָמַר לוֹ: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ״ וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה – ״אָכוֹל תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ.

9 משה הן הקריבו - בתמיה וכי בניי שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי הטלת כל העבודה כדכתיב שם קרב אל המזבח ועשה וגו' ואני כהן גדול אני ומקריב אונן:

10 כאשר צויתי - במנחה:

« רש"י על זבחים ק״א ע״א:ח׳ רש"י על זבחים ק״א ע״א:י׳ »